ידע מהשטח · גד אוברסיז
חזרה למאמרים ופוסטים · עמוד הבית
Incoterms 2020 עוזרים להגדיר מי נושא באחריות, בסיכון ובהוצאות בכל שלב של העסקה.
הספק מציע מחיר הכולל הובלה לנמל בישראל.
האם הוא גם נושא בסיכון אם הסחורה ניזוקה בדרך? ומי מטפל בשחרור מהמכס ובמסים? התשובות תלויות בתנאי המכר שסיכמתם, ולא רק במחיר ההובלה.
כללי Incoterms® של לשכת המסחר הבינלאומית, ICC, מסייעים למוכר ולקונה להגדיר את חובותיהם בעסקת מכר: היכן מתבצעת המסירה, מתי עובר הסיכון לאובדן או לנזק, מי מסדיר את ההובלה ואילו הוצאות ופעולות מוטלות על כל צד.
בחירה מדויקת של הכלל מאפשרת ליבואן וליצואן להבין מה נכלל בהצעה ומה עליו לתכנן בעצמו.
מסירה היא הפעולה או הנקודה שבה המוכר מקיים את חובת המסירה לפי הכלל. מעבר הסיכון קובע מאיזה שלב הקונה נושא בסיכון לאובדן או לנזק למטען. חלוקת ההוצאות קובעת מי משלם עבור רכיבי העסקה.
שלושת הדברים קשורים, אך אינם תמיד מתרחשים באותו מקום.
בכללי C, כלומר CPT, CIP, CFR ו־CIF, המוכר מסדיר ומשלם את ההובלה עד היעד שנקבע, בעוד שהסיכון עובר לקונה בשלב מוקדם יותר.
לכן המשפט ״הספק משלם על ההובלה״ אינו מלמד שהספק נושא בסיכון עד ההגעה.
נניח שסוכמה עסקה בתנאי CIF לנמל אשדוד.
המוכר מסדיר ומשלם את ההובלה הימית ואת הביטוח הנדרש עד נמל היעד, אך הסיכון עובר לקונה כשהסחורה נמסרת על סיפון האונייה בנמל המוצא.
הקונה מטפל בשחרור ביבוא ובחיובי היבוא שבאחריותו.
הוצאות פריקה וטיפול ביעד מחייבות בדיקה של הכלל ושל חוזה ההובלה, כדי להבין מה כבר שולם ומה עשוי להיגבות בנפרד.
Incoterms אינם חוזה מכר מלא.
הם אינם קובעים את איכות המוצר, תנאי התשלום, העברת הבעלות, שיעור המכס או מנגנון יישוב המחלוקות.
את הנושאים האלה יש להסדיר בהסכם ובבדיקות המתאימות לעסקה.
כמו כן, בחירת כלל אינה מבטלת דרישות חוקיות במדינת המוצא או היעד.
שבעה כללים מתאימים לכל אמצעי הובלה, לרבות שילוב של ים, אוויר ויבשה.
ארבעה מיועדים להובלה בים ובנתיבי מים פנימיים.
הטבלאות מציגות את העיקר במצב הרגיל של מסירה כנדרש; הן אינן מפרטות כל חובה, חריג או תוצאה של הפרת התחייבות.
| כלל | נקודת המסירה ומעבר הסיכון | מי מסדיר ומשלם את ההובלה העיקרית |
|---|---|---|
| EXW | העמדת הסחורה לרשות הקונה במקום הנקוב, ללא העמסה על רכב האיסוף. | הקונה |
| FCA | מסירה למוביל או לאדם שמינה הקונה. אצל המוכר לאחר העמסה; במקום אחר על רכב המוכר, מוכנה לפריקה. | הקונה |
| CPT | מסירה למוביל שהמוכר התקשר עמו, בדרך כלל למוביל הראשון. | המוכר עד היעד הנקוב |
| CIP | כמו CPT; הסיכון עובר במסירה למוביל. | המוכר עד היעד הנקוב, ובנוסף ביטוח כנדרש |
| DAP | העמדה לרשות הקונה ביעד הנקוב, על כלי ההובלה המגיע, מוכנה לפריקה. | המוכר עד היעד הנקוב |
| DPU | מסירה ביעד הנקוב לאחר פריקה מכלי ההובלה המגיע. | המוכר, כולל הפריקה ביעד |
| DDP | מסירה ביעד הנקוב לאחר שחרור ליבוא, על כלי ההובלה המגיע, מוכנה לפריקה. | המוכר עד היעד הנקוב |
| כלל | נקודת המסירה ומעבר הסיכון | מי מסדיר ומשלם את ההובלה העיקרית |
|---|---|---|
| FAS | הנחת הסחורה לצד האונייה בנמל המוצא שנקבע. | הקונה |
| FOB | מסירה על סיפון האונייה בנמל המוצא שנקבע. | הקונה |
| CFR | מסירה על סיפון האונייה בנמל המוצא. | המוכר עד נמל היעד הנקוב |
| CIF | כמו CFR; הסיכון עובר על סיפון האונייה במוצא. | המוכר עד נמל היעד הנקוב, ובנוסף ביטוח כנדרש |
מכס ופריקה: ככלל, המוכר מטפל בשחרור ליצוא והקונה בשחרור ליבוא ובמסי היבוא.
החריגים המרכזיים הם EXW, שבו חובת השחרור ליצוא מוטלת על הקונה, ו־DDP, שבו המוכר אחראי גם לשחרור ליבוא ולחיוביו.
ב־DAP וב־DDP הפריקה ביעד מוטלת על הקונה; ב־DPU היא חלק מחובת המוכר.
חלוקת עלות פריקה שכבר נכללה בחוזה ההובלה דורשת בדיקה נפרדת.
DAT שונה ל־DPU.
השם החדש מדגיש שהמסירה לאחר פריקה יכולה להתבצע גם במקום שאינו מסוף.
חובת הפריקה של המוכר הייתה קיימת גם ב־DAT; היא לא נוספה לראשונה ב־2020.
ב־CIP הוגדלה רמת הביטוח הנדרשת.
במהדורת 2010, CIF ו־CIP הסתפקו כברירת מחדל בכיסוי מסוג Institute Cargo Clauses C או דומה.
ב־2020, CIP דורש A או דומה, ואילו CIF נשאר עם C כברירת מחדל.
הצדדים יכולים להסכים על רמת כיסוי אחרת.
גם כיסוי A כפוף להחרגות ולתנאי הפוליסה.
ב־FCA נוספה אפשרות לתיאום שטר מטען עם ציון העמסה על האונייה.
בהסכמה בין הצדדים, הקונה ינחה את המוביל להנפיק למוכר שטר מטען On Board לאחר ההעמסה, למשל לצורך דרישת בנק.
האפשרות מחייבת תיאום ואינה משנה את נקודת מעבר הסיכון של FCA.
ריכוז ההוצאות הובהר.
הקצאת ההוצאות רוכזה בסעיפי A9/B9 של כל כלל, לצד הופעתן בסעיפים הרלוונטיים.
כך קל יותר לבדוק את חלוקת החיובים.
הכללים מתייחסים גם להובלה באמצעים עצמיים.
הובהרה אפשרות זו ב־FCA וב־DAP, DPU ו־DDP.
בנוסף פורטו חובות הקשורות לביטחון בהובלה ובשחרור וההוצאות הנלוות להן.
ציינו את הכלל, המקום או הנמל המדויק ואת המהדורה. ״FCA China״ אינו מזהה נקודת מסירה מספקת.
אפשר לנסח, למשל: FCA מחסן הספק בכתובת מלאה בשנגחאי, Incoterms® 2020. בכללי C חשוב לברר גם את נקודת המסירה במוצא, נוסף על היעד שעבורו משולמת ההובלה.
במשלוחי מכולות יש לבחון FCA, CPT או CIP בהתאם לעסקה, משום שהמכולה נמסרת לעיתים למוביל במסוף עוד לפני העלאתה לאונייה.
ICC ממליץ להתאים את הכלל למסירה בפועל, במקום לבחור אוטומטית FOB, CFR או CIF.
זו המלצת יישום, ולא איסור גורף על שימוש בכללים הימיים.
בדקו גם יכולת מעשית לבצע שחרור במדינה זרה: EXW עשוי להקשות על הקונה בטיפול ביצוא, ו־DDP עשוי להקשות על המוכר בטיפול ביבוא.
מהדורת 2020 אינה מחליפה אוטומטית את 2010 בחוזה שכבר מפנה אליה; יש לציין במפורש מה הוסכם.
לפני אישור ההזמנה, העבירו לגד אוברסיז את הצעת הספק, תנאי המסירה ופרטי המשלוח.
נוכל לסייע בבדיקת היבטי השילוח והשחרור ובהבהרת רכיבי העלות שעליכם להביא בחשבון.
פנו אלינו דרך האתר.